חויב בתשלום כתובה בגלל אגרנות כפייתית!

אישה ביקשה לחייב את בעלה בתשלום כתובה בסך 180,000 ₪, מאחר והבעל היה אגרן כפייתי שהפך את חדר השינה שלהם למחסן. הבעל סירב לשלם את הכתובה, וטען שהאישה סירבה לקיים איתו יחסי מין, ולכן אינו חייב לשלם לה את כתובתה.

בית הדין הרבני האזורי בנתניה, קיבל באופן חלקי את תביעת האישה. בית הדין פסק שהבעל חייב בתשלום כתובת האישה בשל האגרנות הכפייתית, אך סבר בדעת רוב, שמדובר במחלה שלבעל אין עליה שליטה, ולכן חייב אותו בתשלום כתובה בסך 60,000 ₪ בלבד.

הבעל הפך את חדר השינה למחסן גרוטאות

בני זוג היו נשאים קרוב לשני עשורים, ולהם שלושה ילדים. במהלך הנישואין, הגבר נהג לבזבז כספים רבים עבור קניית חפצים שלא היו נחוצים לבית, ונהג לאגור אותם בכפייתיות, עד שהבית היה גדוש בהם, והפך למקום שקשה לחיות בו.

עם השנים בני הזוג הסתכסכו פעמים רבות סביב סוגיית הבזבזנות והאגרנות הכפייתית של הבעל, עד אשר הבעל בחר לעזוב את הבית, ולהגיש תביעת גירושין.

הבעל הודה שיש לו בעיה של אגרנות ובזבזנות ושהוא מטפל בכך אצל פסיכיאטר, אך טען שאשתו היא האשמה בגירושין. לטענתו האישה סירבה לקיים איתו יחסי מין, השפילה אותו ליד הילדים, זרקה את חפציו וקרעה אותם, והתנהגה אליו בצורה מחפירה, ולכן יש להגדירה כמורדת, ולשלול את זכותה לכתובה.

האישה לא נותרה חייבת, והשיבה על כך שהיא לא יכלה לקיים איתו יחסי מין מכיוון שהוא הפך את חדר השינה שלהם למחסן, ושהוא הרים עליה יד. האישה עמדה על כך שהאגרנות הכפייתית שלו והבזבזנות המשוועת, הם שהביאו לסיום הנישואין, ולכן יש לחייב אותו בתשלום הכתובה בסך של 180,000 ₪.

הבעל אשם בגירושין ולכן חייב בתשלום הכתובה

עו"ד שי קדמי מסביר כי בית הדין הרבני האזורי בנתניה קבע, כי הבעל אשם בגירושין. כל המריבות הקשות בין הצדדים, נולדו כתוצאה ממנהגו של הבעל לאגור חפצים. בגלל בעיית האגרנות הכפייתית של הבעל, האישה לא יכלה לקיים איתו חיי נישואין, בבית מלא חפצים, שהפך למחסן גרוטאות.

בית הדין הבהיר שהאישה אינה נחשבת מורדת, שכן אין היא מסרבת לקיים עמו יחסי מין במטרה לצער אותו (בעינא ליה ומצערנא ליה), אלא משום שמאסה בו מסיבה מוצדקת, ואין לשלול את כתובתה בגין סירובה המוצדק. לפיכך פסק בית הדין הרבני, כי הבעל חייב לשלם את כתובת אשתו.

מחלוקת פוסקים על גובה תשלום כתובה במקרה של מחלת נפש לא מטופלת

יחד עם הקביעה שהבעל חייב בתשלום הכתובה, הדיינים נחלקו בשאלת גובה תשלום הכתובה. הדיין הרב רפאל י' בן שמעון, סבר בדעת מיעוט כי הבעל הסובל מאגרנות כפייתית של חפצים ובזבזנות, לא טיפל כראוי במחלתו. אמנם הוא הלך לטיפול פסיכולוגי, אך לא התמיד בו, ולכן לא נחלץ ממצוקתו. על כן, סבר הדיין, כי יש לחייב את הבעל בתשלום מלוא הכתובה ותוספת הכתובה, בסך 180,000 ₪.

לעומתו, בדעת הרוב, סברו הדיינים הרב אברהם שינדלר והרב יאיר לרנר, שלא ניתן לטעון כנגד אדם חולה שלא טיפל בעצמו, שכן התכחשות לחומרת המחלה, היא חלק מהמחלה שלו. הדיינים בדעת הרוב קבעו כי הבעל לא שלט במחלתו ובמצבו, וכי אין להתעלם מכך שהאישה ידעה על מחלתו עוד לפני הנישואין, ולכן יש לחייבו בתשלום כתובה מופחת בסך של 60,000 ₪ בלבד.

לבסוף פסק בית הדין הרבני על פי דעת הרוב, שיש לחייב את הבעל בתשלום שליש מסכום הכתובה המלא, בסך 60,000 ₪.

תשלום כתובה מופחת

סוגיית תשלום הכתובה בבית הדין הרבני, כרוכה בהבנה של הגורמים שהביאו לפרוץ המשבר ולפירוק הנישואין.

על פי ההלכה אישה זכאית לכתובה בעת הגירושין מבעלה, כל עוד אין סיבה שתצדיק את שלילת הכתובה. אחת הסיבות שיכולות להצדיק את שלילת כתובתה, היא כאשר אישה מפסיקה לקיים יחסי מין עם בעלה. אך אם לאישה יש סיבה מוצדקת להפסיק לקיים עמו יחסי מין, היא לא תאבד את זכותה לכתובה.

יחד עם זאת, אם האישה ידעה על עוד לפני הנישואין על מחלה נפשית של הבעל, ובמהלך הנישואין הבעל ניסה לטפל בעצמו אך לא הצליח לעשות זאת, בית הדין הרבני עשוי להתחשב בנסיבות, ולחייב את הבעל בתשלום מופחת של הכתובה.

כך התברר לאגרן כפייתי, שצבר עוד ועוד חפצים עד שהפך את חדר השינה בביתו למחסן גרוטאות, שהוא חייב לשלם לאשתו שליש מהכתובה.

לקריאת פסק הדין המלא ראו 1064084-1 פלונית נ' פלוני